אכיש מלך גת נוזף בעבדיו על שהכניסו לארמון אדם משתגע, כלומר אדם המראה בעצמו ובהתנהגותו סממני שיגעון מובהקים. הוא דוחה את הזיהוי של האיש כדוד, הידוע כאדם משכיל, ומבהיר כי מצבו הרעוע כה גלוי עד שאין לקבל שום תירוץ מצד העבדים כאילו לא הבחינו בכך. המלך בא בטענה קשה כלפיהם ושואל לָמָּה תָּבִיאוּ אֹתוֹ אֵלָי, שכן ברור לו שאדם מטורף לא היה מצליח לעבור את שומרי הסף בכוחות עצמו. כעסו נובע מכך שנוכחות האיש אינה נתפסת כשעשוע אלא כביזיון אישי ומטרד פוגעני, במיוחד משום שהאיש נהג לכתוב על דלתות הארמון שהמלך חייב לו כסף.
שמואל א, פרק כ״א, פסוק ט״ו
וַיֹּ֥אמֶר אָכִ֖ישׁ אֶל־עֲבָדָ֑יו הִנֵּ֤ה תִרְאוּ֙ אִ֣ישׁ מִשְׁתַּגֵּ֔עַ לָ֛מָּה תָּבִ֥יאוּ אֹת֖וֹ אֵלָֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.