שמואל א, פרק כ״א, פסוק י״ד

כדי להינצל מסכנת חיים בטריטוריית האויב, דוד מעמיד פני משוגע ומשנה לחלוטין את התנהגותו. וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹ, הוא זונח את דיבורו החכם ואת גרסתו ההגיונית ומתחיל לדבר דברי שטות. את ההצגה הזו הוא עורך ממש בְּעֵינֵיהֶם, במטרה ששומריו לא יזהו אותו ויגרשו אותו, ובעודו מוקף ומוחזק על ידם הוא משתטה ווַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם. כדי לחזק את האשליה הוא מוסיף פעולות פיזיות חסרות היגיון, ווַיְתָו עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר, כלומר כותב או משרטט שריטות חסרות פשר על הדלתות. לבסוף, וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל זְקָנוֹ, כשהוא מניח לרוק לנטוף מפיו ומשלים לחלוטין את חזות האדם שאיבד את דעתו.