שמואל א, פרק כ״ד, פסוק כ״א

מתוך ייסורי מצפון והכרה בכך שה' מציל את דוד פעם אחר פעם, שאול מגיע להתפכחות ומצהיר יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ. ידיעה זו מתבססת על יכולתו המוסרית של דוד לשלוט ביצרו ולהימנע מפגיעה במלך, וכן על התגשמותו של סימן מוקדם ולפיו מי שיקרע את כנף מעילו של שאול הוא יורשו. הכפילות במילים מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ רומזת לכך שמלכותו של דוד תיבנה בשלבים, תחילה על שבט יהודה ובהמשך על כלל ישראל. כאשר שאול מוסיף וְקָמָה בְּיָדְךָ, הוא מתכוון שהמלכות תזכה ליציבות ולהישרדות ארוכת שנים בזכות כישרונותיו ומעשיו הטובים של דוד. באמירה זו שאול משלים בכאב עם נבואתו הישנה של שמואל, ומבין שהמלכות שניטלה ממנו עתידה להתבסס ולהיכון דווקא בידי יריבו.