ברגע שבו יכול היה דוד להסיר את האיום מעל חייו, התעוררה רגישותו המוסרית ווַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ בייסורי מצפון ומועקה פנימית. חרטה זו התעוררה עַל אֲשֶׁר כָּרַת אֶת כָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל, שכן הוא הבין שגם פגיעה בבגדי המלך היא ביזיון למלכות, וקל וחומר שאסור היה לו לפגוע בגופו. דוד פירש את זעזועו הפנימי כמסר מאת ה' המזהיר אותו שלא לשלוח יד באדונו, שכן תקופת מלכותו טרם הסתיימה והוא עדיין נושא את התואר המקודש של משיח ה'. בנוסף, מתוך ידיעה שהוא עתיד למלוך, ביקש דוד לבסס תקדים של שמירה קפדנית על כבוד המלכים כדי שהעם לעולם לא יקל ראש במלכות.
שמואל א, פרק כ״ד, פסוק ו׳
וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי־כֵ֔ן וַיַּ֥ךְ לֵב־דָּוִ֖ד אֹת֑וֹ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר כָּרַ֔ת אֶת־כָּנָ֖ף אֲשֶׁ֥ר לְשָׁאֽוּל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.