המרדף העיקש של שאול אחר דוד מגיע לשיאו באזור מדבר עין גדי, תוך שימוש בכוח צבאי מובחר ובחיפוש בתנאי שטח קיצוניים.
הביטוי אִישׁ בָּחוּר מעיד על כך ששאול לא לקח עמו חיילים רגילים, אלא אנשים נבחרים בקפידה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. שאול לא הוצרך להזעיק את העם במיוחד למרדף זה, שכן הצבא כבר היה מגויס למערכה מול הפלשתים. הוא בחר מתוכם את הכוח המסוים הזה כדי להסוות את כוונותיו האמיתיות, בתקווה שהעם יחשוב שהוא ממשיך בדרכו למלחמת הפלשתים ולא יוצא למסע ציד בעקבות דוד [מלבי"ם].
שאול הולך לְבַקֵּשׁ, כלומר לחפש, את דוד ואנשיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים. הפרשנים מסכימים כי מדובר בסלעים גדולים, חזקים וגבוהים מאוד הנמצאים באזור עין גדי, שבהם נוהגים היעלים (עיזי הבר) לשכון ולקנן, ונראה שהמקום עצמו נקרא על שמם.
החיפוש באזור סלעי זה חושף את האסטרטגיה של שני הצדדים. מצד אחד, הדבר מראה כי דוד, על אף שידע שה' שומר עליו, לא סמך על הנס ולא הפקיר את עצמו לסכנות, ולכן בחר להתחבא במקומות הנסתרים והקשים ביותר לגישה [רלב"ג]. מנגד, מתוארת כאן מלחמת מוחות של ממש: שאול הניח בטבעיות שדוד יסתתר בפסגות הסלעים הגבוהים והנידחים, וחיפש אותו שם. אך דוד, ברוב חכמתו, צפה את קו המחשבה של שאול ולכן בחר להתחבא דווקא במערה הסמוכה לדרך הרבים, מתוך הבנה ששאול כלל לא יעלה על דעתו לחפש אותו במקום כה גלוי ונגיש [מלבי"ם].