מפגש בלתי צפוי וגורלי מתרחש במקום גלוי והומה אדם. שאול המלך נכנס אל מערה הנמצאת סמוך לדרך הראשית, מבלי לדעת שבאותו הזמן ממש, דוד ואנשיו מסתתרים בתוכה.
המערה הייתה ממוקמת סמוך אל גִּדְרוֹת הַצֹּאן, שהן מכלאות ודירים שבהם הצאן רובץ [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מיקום המערה, ממש עַל הַדֶּרֶךְ ובאזור מלא ברועים, נראה כמקום שאינו מתאים כלל למסתור. עובדה זו מסבירה מדוע שאול נכנס אל המערה לבדו ובביטחון מלא; מעבר לכך שצבאו היה בקרבת מקום [ביאור שטיינזלץ], לא עלה בדעתו שדוד יסתתר במקום כה גלוי וציבורי. אולם, באופן אירוני, דווקא מסיבה זו בחרו דוד ואנשיו להסתתר שם, מתוך הבנה ששאול לעולם לא יעלה בדעתו לחפש אחריהם במקום כזה [מלבי"ם].
מטרת כניסתו של שאול למערה הייתה לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו. הפרשנים מסכימים כי מדובר בלשון נקייה שמשמעותה עשיית צרכים. בעוד שיש מי שמזכיר אפשרות שמדובר בהטלת שתן, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לעשיית צרכים גדולים [רש"י, רלב"ג, רד"ק]. הביטוי מתאר את מידת הצניעות הגדולה של שאול; שורש המילה קשור לסיכוך וכיסוי, שכן מנהגם של אנשים מכובדים וצנועים הוא לסכך ולכסות את רגליהם בבגדיהם בעת עשיית הצרכים, ממש כעין סוכה, כדי שבשרם וערוותם לא ייראו [מצודת ציון, רלב"ג, רד"ק].
באותה עת, דוד ואנשיו היו ממוקמים בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה, כלומר בסופה ובחלקה הפנימי ביותר, שם ישבו ונחבאו מפני המלך [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].