לאחר שדוד שב אל אנשיו עם כנף המעיל בלבד, הם תהו מדוע לא ניצל את ההזדמנות להרוג את שאול. דוד משיב להם כי חָלִילָה לִּי מֵה' לעשות מעשה של חולין וחילול מצוות ה', ומצהיר שלא יסכים לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ ולהורגו. הוא מנמק את סירובו בכך ששאול הוא לַאדֹנִי, מלכו האישי וחמיו, וכן לִמְשִׁיחַ ה', תואר המייצג חובה לאומית ואוסר עליו לחלוטין לגרום לו נזק כלשהו. לבסוף דוד מדגיש כִּי מְשִׁיחַ ה' הוּא כדי להפריך את מחשבת אנשיו ששאול איבד את מלכותו, ומבהיר כי שמן המשחה שעל ראשו עדיין קדוש והוא עודנו המלך הנבחר.
שמואל א, פרק כ״ד, פסוק ז׳
וַיֹּ֨אמֶר לַאֲנָשָׁ֜יו חָלִ֧ילָה לִּ֣י מֵיְהֹוָ֗ה אִם־אֶעֱשֶׂה֩ אֶת־הַדָּבָ֨ר הַזֶּ֤ה לַֽאדֹנִי֙ לִמְשִׁ֣יחַ יְהֹוָ֔ה לִשְׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בּ֑וֹ כִּֽי־מְשִׁ֥יחַ יְהֹוָ֖ה הֽוּא׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.