תארו לעצמכם שהחברים שלכם ממש לוחצים עליכם לעשות משהו, אבל אתם יודעים בתוך הלב שזה אסור. זה בדיוק מה שקרה לדוד. האנשים שלו רצו שהוא יפגע בשאול המלך שרדף אחריו. כשדוד חזר אליהם רק עם חתיכת בד שחתך מהמעיל של שאול, הם לא הבינו למה הוא לא ניצל את ההזדמנות.
דוד עונה להם בנחרצות ומסביר למה הוא מסרב. הוא פותח ואומר חָלִילָה לִּי מֵה', כלומר, לעשות מעשה כזה זה זלזול בציווי של ה' שאסר לפגוע במלך. הוא מצהיר שהוא לא יסכים לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ, שזה אומר לפגוע בו.
דוד מסביר את הסיבה שלו וקורא לשאול בשני שמות: לַאדֹנִי וגם לִמְשִׁיחַ ה'. למה שני שמות? התואר לַאדֹנִי מזכיר ששאול הוא המלך האישי שלו, וגם אבא של אשתו, ולכן הוא חייב לכבד אותו ברמה האישית. התואר לִמְשִׁיחַ ה' מזכיר ששאול הוא המלך של כל עם ישראל, ולכן יש איסור מוחלט לעשות לו רע.
בסוף דבריו, דוד חוזר שוב על התואר ומדגיש כִּי מְשִׁיחַ ה' הוּא. הוא אומר את זה כדי לענות לאנשים שלו, שאולי חשבו ששאול איבד את התפקיד שלו. דוד מבהיר להם ששאול הוא עדיין המלך שה' בחר, והקדושה שלו נשארה בדיוק כמו שהייתה.