דוד פונה אל שאול בתוכחה נוקבת ושואל לָמָּה תִשְׁמַע, כלומר מדוע הוא בוחר להאמין לעלילות השווא שמופצות נגדו. הוא מפנה את האשמה אל מוציאי דיבה כמו דואג האדומי, המכונים אֶת דִּבְרֵי אָדָם, שטוענים כי דוד פועל כדי להרע למלך והוא מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ. כדי להפריך שקרים אלו, דוד מציג טיעון הגיוני לפיו אדם נמנע מלפגוע בחברו רק בגלל חוסר יכולת, פחד מאנשים או יראה מה'. הוא מוכיח לשאול שאף אחת מהסיבות הללו לא מנעה ממנו לפעול במערה: הייתה לו הזדמנות פיזית, הם היו לבדם, ואף דין התורה התיר לו להתגונן ולהרוג את רודפו. מכיוון ששום דבר לא עצר בעדו, העובדה שחס על שאול רק משום שהוא משיח ה' מוכיחה שאין לו כל כוונה לפגוע בו, ובכך קורסות לחלוטין טענות הרכילאים.
שמואל א, פרק כ״ד, פסוק י׳
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לְשָׁא֔וּל לָ֧מָּה תִשְׁמַ֛ע אֶת־דִּבְרֵ֥י אָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד מְבַקֵּ֖שׁ רָעָתֶֽךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.