העובדה שדוד חס על חייו וקרע את כנף מעילו מובילה את שאול להכיר בכך שדוד אינו אויבו, אלא מי שעתיד לרשת את המלוכה כפי שניבא שמואל. שאול שואל האם וְכִי יִמְצָא אִישׁ אֶת אֹיְבוֹ במצב פגיע, וְשִׁלְּחוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה וייתן לו ללכת לשלום? מכיוון שדוד עשה חסד יוצא דופן שכזה, שאול מברך אותו שמעשהו לא יהיה לחינם: וַה' יְשַׁלֶּמְךָ טוֹבָה תַּחַת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה לִי. ברכה זו נושאת עמה שכר נצחי, שכן דוד הציב מודל מוסרי לדורות ויקבל גמול מחדש בכל פעם שאדם יבחר ללכת בדרכו ולחוס על אויבו.
שמואל א, פרק כ״ד, פסוק כ׳
וְכִֽי־יִמְצָ֥א אִישׁ֙ אֶת־אֹ֣יְב֔וֹ וְשִׁלְּח֖וֹ בְּדֶ֣רֶךְ טוֹבָ֑ה וַֽיהֹוָה֙ יְשַׁלֶּמְךָ֣ טוֹבָ֔ה תַּ֚חַת הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָה לִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.