קרה לכם פעם שהייתם יכולים לנצח בקלות מישהו שרדף אחריכם, ובכל זאת בחרתם לוותר לו ולתת לו ללכת? זה בדיוק מה שקרה בין דוד לשאול המלך. אחרי שדוד ריחם על שאול ורק חתך חתיכה קטנה מהמעיל שלו, שאול מבין פתאום שדוד הוא ממש לא האויב שלו. באותו רגע, שאול גם נזכר בסימן ישן שקיבל משמואל הנביא, ולפיו מי שיקרע את המעיל שלו הוא זה שיהיה המלך הבא. עכשיו שאול מבין שהמלכות תעבור לדוד.
שאול כל כך נפעם מההתנהגות של דוד, והוא שואל בפליאה: וְכִי יִמְצָא אִישׁ אֶת אֹיְבוֹ במצב שבו הוא יכול לפגוע בו, ובכל זאת וְשִׁלְּחוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה וייתן לו ללכת בשלום? הרי ברור שאנשים בדרך כלל לא מתנהגים ככה. שאול יודע שעל מעשה חסד כל כך מיוחד ויוצא דופן מגיע פרס, ולכן הוא מברך את דוד: וַה' יְשַׁלֶּמְךָ טוֹבָה תַּחַת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה לִי. הוא מבקש שה' בעצמו ייתן לדוד שכר על הטובה שעשה. המעשה הזה של דוד לא היה רק ויתור חד פעמי, אלא הפך לדוגמה טובה עבור כל העולם שמלמדת אותנו איך להתנהג תמיד ברחמים ובמוסר.