במפגשם, שמואל מוכיח את כוחו כנביא כשמשיב לשאול על שאלתו בטרם נשאלה, ומתייחס לאתונות ששאול מחפש כבר שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים. הוא מורה לו אַל תָּשֶׂם אֶת לִבְּךָ לָהֶם, כלומר להפסיק לדאוג ולחפש אחריהן, מהסיבה הפשוטה כִּי נִמְצָאוּ. מיד לאחר מכן שמואל רומז בבירור למלכותו העתידית של שאול באומרו וּלְמִי כָּל חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל. כוונתו היא שאין טעם לדאוג לאתונות כאשר כל אוצרות העם וכבודו עתידים להיות שלו ושל משפחתו. רמז זה מבהיל את שאול בשל מוצאו הצנוע, ושמואל משיב לתמיהתו במעשים ולוקח אותו לקבל כבוד מלכים פומבי.
שמואל א, פרק ט׳, פסוק כ׳
וְלָאֲתֹנ֞וֹת הָאֹבְד֣וֹת לְךָ֗ הַיּוֹם֙ שְׁלֹ֣שֶׁת הַיָּמִ֔ים אַל־תָּ֧שֶׂם אֶֽת־לִבְּךָ֛ לָהֶ֖ם כִּ֣י נִמְצָ֑אוּ וּלְמִי֙ כׇּל־חֶמְדַּ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל הֲל֣וֹא לְךָ֔ וּלְכֹ֖ל בֵּ֥ית אָבִֽיךָ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.