שמואל א, פרק ט׳, פסוק כ׳

קרה לכם פעם שרציתם לשאול מישהו שאלה, ועוד לפני שהספקתם לפתוח את הפה, הוא כבר ענה לכם בדיוק על מה שרציתם לדעת? זה בדיוק מה שקורה במפגש המיוחד בין שאול לשמואל הנביא. שאול מגיע כדי לשאול מה קרה לאתונות שאבדו לו, אבל שמואל מפתיע אותו. הוא מזכיר את האתונות שאבדו שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים, ומתכוון לכך ששאול מחפש אחריהן כבר שלושה ימים שלמים. שמואל מרגיע אותו ואומר: אַל תָּשֶׂם אֶת לִבְּךָ לָהֶם, כלומר, אתה יכול להפסיק לדאוג ולחפש אותן. יש לכך שתי סיבות. הסיבה הראשונה היא כִּי נִמְצָאוּ. האתונות פשוט נמצאו. העובדה ששמואל ידע לספר על כך מבלי ששאול בכלל שאל, מוכיחה לשאול ששמואל הוא אכן נביא אמיתי של ה'. הסיבה השנייה שעליה מדבר שמואל היא הפתעה ענקית. הוא אומר לשאול: וּלְמִי כָּל חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל. המילה חֶמְדַּת מתארת את כל האוצרות והכבוד של העם. במשפט הזה שמואל רומז לשאול שהוא עתיד להיות המלך. הוא בעצם אומר לו: למה לך לדאוג לכמה אתונות אבודות, כאשר כל המלוכה ואוצרות ישראל יהיו שלך ושל משפחתך? הרמז הפתאומי הזה מבהיל את שאול, שמתקשה להאמין בכך בגלל שהוא מגיע ממשפחה קטנה. שמואל לא עונה לפחד שלו במילים, אלא במעשים, ולוקח אותו מיד אל חדר האורחים כדי לתת לו כבוד של מלך לעיני כולם.