שמואל א, פרק ט׳, פסוק א׳

יצא לכם פעם לחשוב איך תכונות טובות כמו אומץ או אכפתיות עוברות במשפחה מסבא לאבא ואז לילד? כשאנחנו פוגשים את משפחת המלוכה הראשונה של עם ישראל, אנחנו מגלים שזה בדיוק מה שקרה שם. הכל מתחיל באדם בשם קיש. מסופר עליו שהוא מִבִּנְיָמִין, וזה מזכיר לנו שהוא היה אדם ישר וטוב, ממש כמו המשמעות החיובית של השם בנימין, שפירושו בן של כוח. אפילו כשבעבר קרו דברים קשים בשבט שלו ואנשים התנהגו בצורה לא טובה, המשפחה של קיש תמיד נשארה צדיקה. קיש מתואר גם בתור בֶּן אִישׁ יְמִינִי, כלומר בן לאדם מאוד מכובד וחשוב משבט בנימין. אם נסתכל על אבא של קיש, שקראו לו אֲבִיאֵל, נגלה איש מיוחד מאוד. אנשים קראו לו גם בשם "נר", ולמה? כי הוא היה כל כך אכפתי כלפי אחרים, עד שהיה נוהג להדליק נרות ברחובות החשוכים כדי שלאנשים יהיה אור ללכת בו בבטחה. קיש עצמו היה גִּבּוֹר חָיִל, שזה אומר שהוא היה אדם חזק, אמיץ, עשיר ומכובד. השילוב הזה של סבא שעושה חסד ודואג לכולם, יחד עם אבא חזק ואמיץ, יצר את הרקע המושלם למלך הראשון, שאול. אבל אולי תשאלו את עצמכם למה ה׳ בחר מלך דווקא משבט בנימין, שהיה אז השבט הכי קטן? ה׳ עשה זאת בכוונה כדי שהמלך לא יתגאה במשפחה הגדולה שלו, אלא תמיד יזכור לסמוך רק על ה׳. למען האמת, ה׳ בחר בשאול מתוך כוונה שלמה, ואם הוא לא היה חוטא בהמשך, המלכות הייתה נשארת במשפחה שלו לתמיד.