קרה לכם פעם שהייתם צריכים לספר סוד ממש חשוב, ורציתם לוודא שאף אחד אחר לא שומע? זה בדיוק מה שקרה לשמואל הנביא. כשהוא ושאול יצאו אל מחוץ לעיר, שמואל רצה למסור לשאול בשורה פרטית וגורלית מאת ה'. אבל הייתה בעיה קטנה: המשרת של שאול הלך ממש מאחוריהם.
שמואל פונה לשאול ומבקש ממנו: אֱמֹר לַנַּעַר וְיַעֲבֹר לְפָנֵינוּ. למה שמואל לא פנה למשרת בעצמו? שמואל היה מנומס מאוד וידע את כללי הכבוד. הוא הבין שזה לא ראוי לתת פקודות למשרת של אדם אחר כשהאדון שלו עומד ממש שם. לכן הוא ביקש משאול שהוא זה שיגיד למשרת להתקדם וללכת רחוק לפניהם, כדי שלא יוכל לשמוע את השיחה הסודית.
המשרת היה זריז. ברגע שהוא שמע את תחילת המשפט של שמואל, הוא הבין את הרמז. לכן כתוב מיד וַיַּעֲבֹר, כלומר, המשרת עבר קדימה מיוזמתו, עוד לפני ששמואל אפילו סיים את המשפט שלו לשאול!
אחרי שהמשרת התרחק, שמואל אומר לשאול: וְאַתָּה עֲמֹד כַּיּוֹם. המילה כַּיּוֹם פירושה עכשיו. שמואל בעצם אומר לשאול: המשרת הלך, ועכשיו רק אתה עמוד כאן איתי, כדי שנוכל לדבר בארבע עיניים ואוכל להשמיע לך את דבר ה'.