עם כניסתו לעיר, שאול מגיע אל אזור השער, שהיווה את המרכז הציבורי שבו נהגו להתאסף תושבי העיר ונציגיהם [ביאור שטיינזלץ]. שם הוא פוגש אדם הנראה מכובד, ופונה אליו בשאלה היכן נמצא ביתו של הרואה, מבלי לדעת שהאדם שעומד מולו הוא שמואל בעצמו.
הפרשנים עומדים על השימוש הייחודי במילה אֶת בביטוי וַיִּגַּשׁ שָׁאוּל אֶת שְׁמוּאֵל. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה משמשת כאן במשמעות רגילה של מילת היחס "אל", כלומר ששאול התקרב אל שמואל [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, ה[מלבי"ם] מדגיש כי הפועל "ניגש" מופיע בדרך כלל עם המילה "אל", והשימוש כאן במילה אֶת בא ללמד על השגחה ומפגש מכוון: שמואל סטה מדרכו אל עבר השער במטרה לפגוש את שאול, כך ששמואל היה האדם הראשון ששאול פגש מיד עם בואו, ועל כן שאול ניגש אליו ושאל אותו אֵי זֶה – היכן הוא – בֵּית הָרֹאֶה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפועל וַיִּגַּשׁ עצמו מתפרש כהתקרבות או כמפגש שהזדמן בדרכו [רש"י, מצודת דוד].
בהקשר לשאלתו של שאול על בֵּית הָרֹאֶה, ה[אברבנאל] מביא את דברי המדרש המתייחסים להמשך המפגש. כאשר שמואל משיב לשאול "אנוכי הרואה", ה' מקפיד עליו על כך שהתהדר בתואר זה. לימים, כאשר שמואל יישלח למשוח את דוד ויתרשם בטעות ממראהו החיצוני של אחיו אליאב, ה' יוכיח אותו ויאמר לו שאינו באמת "רואה", שכן ה' אינו מביט למראה העיניים אלא ללב האדם.