לקראת פרידתם וביציאתם אל מחוץ לעיר, מכין שמואל את שאול לקראת בשורה גורלית ופרטית מאת ה'. לשם כך, הוא מבקש להרחיק את נערו של שאול כדי שהדברים יישמעו בארבע עיניים.
שמואל פונה אל שאול ומבקש ממנו: אֱמֹר לַנַּעַר וְיַעֲבֹר לְפָנֵינוּ. הפרשנים מסבירים כי שמואל נמנע מלצוות על הנער באופן ישיר מפאת כללי המוסר והנימוס, שכן אין זה ראוי שאדם ייתן פקודות למשרתו של אדם אחר בפניו, אלא על האדון לצוות על משרתו שלו [מלבי"ם, אברבנאל]. מטרת ההוראה הייתה שהנער, שהלך עד כה מאחוריהם, יתקדם, יתרחק וילך לפניהם, כדי שלא יוכל לשמוע את השיחה הפרטית [רוב הפרשנים].
באמצע דבריו של שמואל, הכתוב קוטע את הציטוט ומציין וַיַּעֲבֹר. הסיבה לכך היא שברגע שהנער שמע את תחילת דבריו של שמואל, הוא עבר מיד לפניהם מיוזמתו, ורק לאחר מכן השלים שמואל את משפטו לשאול [מצודת דוד].
לאחר שהנער התרחק, ממשיך שמואל ואומר לשאול: וְאַתָּה עֲמֹד כַּיּוֹם. כלומר, עמוד כאן עמי [רש"י, רד"ק]. לגבי משמעות המילה כַּיּוֹם, קיימות מספר גישות בקרב הפרשנים. יש המפרשים מילה זו בפשטות במשמעות של "עכשיו" או "כעת" [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. גישה אחרת מסבירה כי אין הכוונה ששאול יישאר לעמוד שם במשך יום שלם, שהרי הוא המשיך בדרכו באותו היום, אלא זהו ביטוי שנועד לאמת ולחזק את הדברים [רד"ק, אברבנאל].
לצד פירושים אלו, ישנה גישה המוסיפה רובד סמלי הקשור לשעת ההתרחשות. מכיוון שפגישה זו נערכה בשעת עלות השחר, שמואל ביקש משאול להמתין מעט עד שיאיר היום והשמש תזרח במלואה, ורק אז להשמיע לו את דבר ה'. המתנה זו לאור היום טמנה בחובה רמז וברכה לשאול, שמלכותו תצליח ותאיר באור נגה, כצאת השמש בגבורתה [אברבנאל, מלבי"ם].