לאחר סעודת הזבח, מתרחש מעבר מהמרחב הציבורי של הבמה אל העיר, שם מתקיימת שיחה משמעותית לקראת ייעודו של שאול. הארוחה עצמה התקיימה ככל הנראה בשעות הלילה, כמנהג הימים ההם, ולאחריה ירדו השניים אל ביתו של שמואל שבעיר [מצודת דוד, אברבנאל, מלבי"ם].
השיחה בין השניים נערכת עַל הַגָּג. בימי קדם הגגות היו שטוחים, רחבים וגלויים, כך שניתן היה להתהלך עליהם ולשוחח בנחת [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, לבחירת המיקום ישנה גם משמעות ציבורית וסמלית. הגג היה מקום פתוח לעין כול, והמטרה בכך הייתה להפגין את כבודו של שאול בפני תושבי העיר שלא הוזמנו לסעודה. כאשר ההמון ראה את שמואל איש האלוהים חולק כבוד לשאול ומשוחח עמו בפומבי, מעמדו של שאול התעלה מיד בעיניהם [אלשיך].
הכתוב אינו מפרט מה נאמר כאשר וַיְדַבֵּר עִם שָׁאוּל, והדבר הוביל למספר כיווני פרשנות [אברבנאל]. יש הסבורים כי השיחה נסובה סביב האירועים שחווה שאול בדרכו ובעניין האתונות האבודות, ובכך קיים שמואל את הבטחתו להגיד לשאול את כל אשר בלבבו [אברבנאל]. מנגד, יש הרואים בשיחה זו הכנה רוחנית ומעמיקה לקראת המלכת שאול. לפי גישה זו, שמואל ניצל את הזמן כדי להוכיח את שאול וללמדו יראת ה' [רש"י], וכן כדי לגלות לו סודות תורה ועניינים אלוהיים נשגבים [מלבי"ם].