דמותו של שאול מצטיירת כדמות יוצאת דופן, המשלבת שלמות פנימית של מידות יחד עם מראה חיצוני מרשים, תכונות שהכשירו אותו לתפקיד המלוכה.
הכתוב מתאר אותו כבָּחוּר וָטוֹב. הגישות השונות מציגות תמונה שלמה של מעלותיו. מצד אחד, הפירוש מתייחס למראהו החיצוני, ולפיו שאול היה יפה תואר, בעל מראה טוב ומובחר מבחינה פיזית [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, הפירוש מתייחס גם לפנימיותו, ולפיו שאול היה מובחר ושלם במעשיו [מצודת דוד]. המילה "בחור" מציינת את גילו הצעיר, תקופה שבה טבעו של האדם להימשך אחר תאוותיו ורתיחת דמו. למרות זאת, שאול היה "טוב" עם ה' ועם הבריות, בחר בדרך הישרה עוד מילדותו ולא נכנע ליצריו [מלבי"ם, אלשיך].
על בסיס שלמות זו נאמר וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ. יתרונו של שאול התבטא בכך שהיה יפה תואר יותר מכל אדם אחר [רד"ק], וכן במידותיו המוסריות. הוא לא היה טוב רק ביחס לבחורים צעירים בני גילו, אלא התעלה בשלמותו המוסרית אפילו על האנשים המבוגרים והזקנים שבעם [מלבי"ם, אלשיך].
בנוסף למעלות אלו, בלט שאול בנתוניו הפיזיים והיה מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכׇּל־הָעָם. כלומר, הוא היה גבוה בראש שלם מעל אדם רגיל, מכתפו ומעלה [מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. קומה בולטת זו לא הייתה רק פרט תיאורי, אלא שירתה מטרה ציבורית: הגובה והמראה המרשים עוררו כבוד, יראה והערכה בקרב הרואים אותו, והפכו אותו לראוי למנהיגות, לגבורה ולמלכות בעיני העם [מלבי"ם, אלשיך].