מסע החיפושים הארוך והמייגע מגיע לנקודת הכרעה, שבה הייאוש הטבעי של המחפשים משתלב עם ההשגחה האלוהית המכוונת את האירועים לקראת פגישה גורלית.
כאשר שאול ונערו מגיעים אל אֶרֶץ צוּף, הם נמצאים למעשה בתחום נחלת אפרים [ביאור שטיינזלץ]. אזור זה מזוהה עם העיר הרמה, מקום מושבו של שמואל הנביא, והוא נקרא כך על שם משפחתו של שמואל שהתייחסה לאדם בשם צוף. בשלב זה, שאול ונערו טרם נכנסו לעיר עצמה, אלא שהו בשדותיה [רלב"ג]. מעבר למשמעות הגיאוגרפית, לשם המקום ישנה גם משמעות סמלית: המילה צוּף נגזרת מהשורש צ.פ.ה, בדומה למילה 'צופה', ולכן משמעותה היא "הארץ שבה נמצא הנביא" [רש"י, רד"ק]. הגעתם דווקא למקום זה לא הייתה מקרית, אלא סובבה על ידי ה' כדי להפגיש את שאול עם הנביא [מלבי"ם].
במקום זה מחליט שאול כי עליהם לשוב הביתה. החלטה זו נובעת מהיגיון מעשי, שכן אתונות אינן נוהגות להתרחק עד כדי כך ממקומן, ולאחר שהלכו כברת דרך ארוכה כל כך, ברור לשאול שהמשך החיפוש חסר תוחלת [אלשיך]. עם זאת, יש מי שמבאר כי ה' הוא שנתן בלב שאול את הרצון לחזור דווקא בנקודה זו, כדי לעורר את הנער להציע שילכו להתייעץ עם איש האלוהים [מלבי"ם].
שאול מנמק את רצונו לחזור בחשש: פֶּן יֶחְדַּל אָבִי מִן הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָנוּ. משמעות המילה יֶחְדַּל היא ימנע ויפסיק [מצודת ציון]. שאול מבין כי ככל שחולף הזמן, דאגתו של אביו תשתנה; הוא יפסיק לחשוב על האובדן של האתונות, ובמקום זאת תגבר עליו החרדה לשלומם [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. אביו עלול לחשוב שהם אבדו, נבוכו בדרך או שהמדבר סגר עליהם [מצודת דוד, אברבנאל], והמילה וְדָאַג מבטאת פחד של ממש מפני גורלם [רד"ק].
מתוך דבריו של שאול משתקפת תכונת אופי בולטת. כאשר הוא אומר שאביו ידאג לָנוּ, הוא כולל את הנער יחד עמו באותה נשימה. בכך מתגלית ענוותנותו הגדולה של שאול, אשר משווה את עצמו למשרתו ואינו מתנשא עליו כאדון על עבדו [חומת אנך].