כאשר שאול ונערו מגיעים אל שדות אֶרֶץ צוּף, אזור בנחלת אפרים ששמו מרמז על הנביא הצופה היושב בו, ה' מכוון את האירועים לקראת פגישתם. מתוך הבנה מעשית כי האתונות לא יתרחקו עד כדי כך, ובמטרה אלוהית לעורר את הנער להציע התייעצות עם איש האלוהים, שאול מחליט לשוב הביתה. הוא מנמק את החלטתו בחשש פֶּן יֶחְדַּל אָבִי מִן הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָנוּ, כלומר שאביו יפסיק לחשוב על אובדן הרכוש ויתחיל לפחד פחד של ממש שמא אבדו בדרך. העובדה ששאול אומר שאביו ידאג לָנוּ, וכולל את המשרת כשותף שווה יחד עמו באותה נשימה, חושפת את ענוותנותו הרבה.
שמואל א, פרק ט׳, פסוק ה׳
הֵ֗מָּה בָּ֚אוּ בְּאֶ֣רֶץ צ֔וּף וְשָׁא֥וּל אָמַ֛ר לְנַעֲר֥וֹ אֲשֶׁר־עִמּ֖וֹ לְכָ֣ה וְנָשׁ֑וּבָה פֶּן־יֶחְדַּ֥ל אָבִ֛י מִן־הָאֲתֹנ֖וֹת וְדָ֥אַג לָֽנוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.