הבוקר שבו נפרדים שמואל ושאול טעון בציפייה ובמתח לקראת ייעודו המלכותי של שאול, והדבר ניכר בשלבי היקיצה והיציאה לדרך. הפסוק פותח בכפילות זמנים, ומציין גם השכמה וגם את עלות השחר. כפילות זו מלמדת כי איש מהם לא הצליח לישון בלילה ההוא; שמואל היה טרוד במחשבות כיצד למשוח את שאול, ואילו שאול נדדה שנתו בעקבות הרמזים שקיבל על עתידו המלכותי והכבוד הרב שזכה לו בסעודה ביום הקודם. לכן שניהם קמו ממטתם עוד בטרם אור [אברבנאל], ורק כעלות השחר, שהוא האור המנצנץ עוד לפני זריחת השמש [מצודת ציון], פנה שמואל אל שאול.
שמואל קורא לשאול הגגה, אל חדר העלייה שבו התאכסן [מלבי"ם], ואומר לו ואשלחך, כלומר אלווה אותך בדרכך [מצודת ציון].
ההדגשה היתרה בפסוק על יציאתם החוצה חושפת מהלך מחושב של שמואל, שביקש למשוח את שאול למלך בסתר מוחלט. מטרת החשאיות הייתה להבטיח שבעתיד, כאשר ייבחר שאול למלך לעיני כל העם באמצעות גורל, ידעו הכל כי הדבר מאת ה' ולא יחשדו בשמואל שביים את הבחירה מראש. תחילה קרא שמואל לשאול אל הגג רק לאמר, כלומר לשיחה בלבד, מתוך תקווה שנערו של שאול לא יצטרף אליהם. אולם, משהזכיר שמואל את היציאה לדרך, הבין הנער כי עליו להתלוות לאדונו והצטרף אליהם. כאשר הבחין שמואל שהנער עולה עמהם, הוא שינה את תוכניתו כדי לא לבייש את הנער ולגרשו במישרין. תחת זאת, הוא בחר להוציא את שניהם אל מחוץ לעיר, מתוך כוונה להורות לנער בהמשך הדרך לעבור לפניהם, וכך להישאר ביחידות עם שאול [אלשיך].