תשובתן של הנערות לשאול ולנערו בולטת באריכותה ובפירוט הרב שבה. רוב הפרשנים מסבירים כי אריכות הדברים הבלתי רגילה נבעה מרצונן של הנערות לעכב את שאול כדי להסתכל ביופיו [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. עם זאת, יש המפרשים כי עיכוב זה לא היה מקרי, אלא נבע מהשגחת ה׳, שביקש לתזמן את פגישתם בדיוק לשעה שבה הבטיח לשמואל כי ישלח אליו איש [רד"ק]. מנגד, יש המוצאים בדברים רובד סמלי, ולפיו הנערות רומזות לשאול כי כשם שהוא שמח לקראת הפגישה, כך שמואל ממתין לו בשמחה, ופגישתם תאיר כבאור יום [אלשיך].
ברמה המעשית, הנערות מזרזות את שאול ומסבירות לו את לוח הזמנים המדויק. הביטוי כְּבֹאֲכֶם הָעִיר משמעו שאם ימהרו כעת, הם יספיקו למצוא את שמואל עדיין בביתו [מצודת דוד], רגע בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה. לאחר חורבן שילה הותרה ההקרבה בבמות פרטיות, ומשמעות המילה כאן היא מקום ההקרבה או בית הסעודה שבו התאספו לאכול יחד את זבחי השלמים, כאשר שמואל היה מגיע כדי להדריך את העם בדרך ישרה [רש"י, אברבנאל].
הנערות מדגישות כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ. כלומר, על שאול להזדרז, שכן שמואל לא יתעכב בביתו זמן רב; הוא ימהר לצאת כדי לא להטריח את העם הממתין לו [מלבי"ם, מצודת דוד, אברבנאל]. תפקידו של שמואל בסעודה הוא מהותי, כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא ששמואל שימש כבעל הבית הבוצע על הלחם בתחילת הסעודה, או שבירך ברכה ייחודית על עצם אכילת בשר הזבח. רק לאחר ברכתו יוכלו לאכול הַקְּרֻאִים, שהם האנשים שהוזמנו במיוחד לסעודה זו [רד"ק, מצודת ציון].
לבסוף, הנערות מסכמות וקוראות וְעַתָּה עֲלוּ כִּי אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ. המילה כְהַיּוֹם מתפרשת כ"בעת הזאת", כאשר האות כ"ף משמשת לאימות וחיזוק הדבר [מצודת ציון, רד"ק]. דבריהן נועדו להבהיר לשאול שעליו לפעול באופן מיידי ולא לדחות את החיפוש למחר, שכן שמואל נמצא בעיר רק היום לרגל הזבח, וביום המחרת כבר ישוב לביתו או ימשיך בדרכו לעיר אחרת [מלבי"ם, אברבנאל].