קרה לכם פעם ששאלתם מישהו שאלה קצרה ברחוב, והוא התחיל לענות לכם בתשובה ארוכה ומפורטת במיוחד? זה בדיוק מה שקרה לשאול כשהוא פגש את הנערות. הן ענו לו באריכות רבה, ורוב המפרשים מסבירים שהן פשוט רצו לעכב אותו קצת כדי להסתכל עליו, כי הוא היה איש יפה תואר.
אבל בתוך התשובה הארוכה שלהן, הן נותנות לשאול הוראות מדויקות. הן אומרות לו כְּבֹאֲכֶם הָעִיר, כלומר שאם הוא ימהר עכשיו, הוא יספיק למצוא את שמואל בביתו, רגע בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה. הבמה היא המקום שבו העם התאסף לאכול יחד את סעודת הקרבנות. הנערות מסבירות לשאול שהוא חייב להזדרז, כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ. שמואל לא יישאר בבית הרבה זמן, כי הוא לא רוצה לעכב את האנשים שמחכים לו. התפקיד של שמואל בסעודה הוא חשוב מאוד, כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח. ממש כמו בעל הבית שמברך על הלחם בתחילת הארוחה, כך שמואל מברך לפני שהַקְּרֻאִים, שהם האורחים שהוזמנו במיוחד לסעודה, מתחילים לאכול.
בסוף דבריהן, הנערות מזרזות את שאול ואומרות: וְעַתָּה עֲלוּ כִּי אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ. המילה כְהַיּוֹם פירושה ממש עכשיו, בעת הזאת. הן בעצם אומרות לו: אל תדחה את החיפוש למחר. שמואל נמצא בעיר רק היום לכבוד הסעודה, ומחר הוא כבר יחזור לביתו או ימשיך לעיר אחרת.