שמואל א, פרק ט׳, פסוק י״ב

קרה לכם פעם ששאלתם מישהו שאלה קצרה, ובתשובה קיבלתם הסבר ארוך ומלא בהתרגשות? זה בדיוק מה שקורה לשאול ולמשרת שלו. הם פוגשים נערות שואבות מים ושואלים אותן איפה נמצא הנביא שמואל. הנערות עונות להם במילה יֵּשׁ, כלומר הוא נמצא כאן, אבל בגלל שהן כל כך מתרגשות מהיום המיוחד שעובר על העיר, הן ממשיכות ומפרטות. למרות ששאול והמשרת עומדים שם יחד, הנערות פונות פתאום רק לשאול בלשון יחיד ואומרות לו הִנֵּה לְפָנֶיךָ. הן עושות זאת כי שאול נראה אדם מכובד וחשוב מאוד, והן פשוט מצביעות ומראות לו שביתו של הנביא נמצא ממש מולו. הנערות מציעות לשאול מַהֵר עַתָּה, כלומר כדאי לו להזדרז. הסיבה לכך היא ששמואל רק הגיע, כִּי הַיּוֹם בָּא לָעִיר, ואנשי העיר עדיין נותנים לו לנוח. בגלל שכולם עסוקים, שמואל נמצא עכשיו לבדו וזו ההזדמנות המושלמת של שאול לגשת ולדבר איתו בשקט וביחידות. הנערות מסבירות שהעיר כולה רועשת ושמחה כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה. הזֶבַח הוא סעודה חגיגית, והבָּמָה היא מבנה גבוה שבו מקריבים לה'. כל אנשי העיר מתכוננים להתכנס ולאכול יחד בחגיגה גדולה, ולכן כולם עסוקים בהכנות.