השגחה אלוהית נסתרת פועלת לעיתים דרך אירועי חולין שגרתיים כדי להוביל למהלכים היסטוריים. אובדן האתונות אינו אלא עילה שנועדה להפגיש את שאול עם שמואל הנביא, כדי שזה ימשח אותו למלך [מלבי"ם, אלשיך].
הפרשנים שמים לב לניסוח וַתֹּאבַדְנָה הָאֲתֹנוֹת לְקִישׁ. בדרך כלל, פועל האובדן מופיע עם האות מ"ם ("אבדו מקיש"), אך כאן נעשה שימוש באות למ"ד. שינוי זה מלמד כי האתונות לא אבדו באמת, אלא רק נעלמו זמנית בהשגחת ה' ולמען קיש, כלומר לטובתו ולהנאתו, כדי להתניע את התהליך שיוביל להמלכת בנו [מלבי"ם, אלשיך]. מבחינה מעשית, מדובר ככל הנראה בעדר שלם של אתונות, ולכן בין אם תעו בדרך ובין אם נגנבו, סביר להניח שנשארו יחד כקבוצה [ביאור שטיינזלץ].
ההחלטה של קיש לשלוח דווקא את שאול מעוררת פליאה. שאול היה בחור חשוב ומהודר, ועל פי הרגיל היה מצופה שקיש ישלח את משרתיו לבצע משימה זו ולא את בנו. אולם, ה' הוא שנתן בלב האב לשלוח דווקא את שאול אל ההרים והגבעות [מלבי"ם, אלשיך]. קיש מצווה על שאול לקחת עמו אֶת אַחַד מֵהַנְּעָרִים. הניקוד של המילה "אחד" מצביע על כך שלא מדובר בסתם משרת, אלא במיוחד והמובחר שבנעריו [אלשיך].
לבסוף, קיש מורה לבנו: וְקוּם לֵךְ בַּקֵּשׁ, כלומר צא וחפש [ביאור שטיינזלץ]. במילים אלו, קיש התנבא מבלי לדעת מה ניבא; הציווי וְקוּם רומז לקימה ולעלייה לגדולה שתהיה לשאול בקרוב, כאשר יימשח למלך [חומת אנך].