קרה לכם פעם שאיבדתם משהו חשוב וחיפשתם אותו בכל מקום אפשרי בלי להתייאש? שאול חיפש את האתונות שאבדו לאבא שלו במסירות עצומה. המסע הארוך הזה מראה לנו כמה היה חשוב לו לקיים את מצוות כיבוד אב. למען האמת, ה' הוא זה שכיוון את הדברים כך ששאול יעשה דרך כל כך ארוכה ומפותלת, כי אתונות בדרך כלל לא מתרחקות עד כדי כך.
במהלך החיפוש, שאול והנער שלו עברו בהרבה מקומות ופעלו בחוכמה. באזורים שבהם היה להם רמז לאן האתונות הלכו, כמו בְּהַר אֶפְרַיִם, בְּאֶרֶץ שָׁלִשָׁה שנמצאת בדרום, וגם בְּאֶרֶץ יְמִינִי שזה אזור המגורים של שבט בנימין, הם החליטו להתפצל. כל אחד הלך בדרך אחרת כדי לחפש מהר וטוב יותר. בגלל ששאול הלך לבדו, המילה וַיַּעֲבֹר נכתבה בלשון יחיד, אבל התוצאה הייתה ששניהם יחד וְלֹא מָצָאוּ.
לעומת זאת, כשהם הגיעו לאזור של מישורים ובקעות שנקרא בְאֶרֶץ שַׁעֲלִים, לא היה להם שום קצה חוט. לכן שם הם לא התפצלו אלא נשארו ללכת ביחד, וכתוב וַיַּעַבְרוּ בלשון רבים. באזור הזה החיפוש היה כל כך חסר סיכוי, שכתובה המילה וָאַיִן, שמשמעותה הפשוטה היא שהם פשוט לא מצאו שם שום דבר.