קרה לכם פעם שרציתם מאוד לעזור לחבר לפתור בעיה, אבל כשבדקתם בכיס גיליתם שיש לכם רק כמה מטבעות קטנים? זה בדיוק המצב של שאול והנער שמלווה אותו. הם מחפשים את האתונות שאבדו ורוצים לבקש עזרה מאיש האלוהים, אבל לשאול אין מתנה להביא לו.
פתאום, הנער מציע פתרון מתוך מסירות אמיתית. המילים וַיֹּסֶף הַנַּעַר לַעֲנוֹת מראות שהוא ממשיך את השיחה הקודמת ומציע מענה לבעיה. הוא אומר לשאול הִנֵּה נִמְצָא בְיָדִי, כלומר, יש לי כאן כסף פרטי משלי שאני מוכן לתת. הסכום שיש לו הוא רק רֶבַע שֶׁקֶל כָּסֶף, שזה מטבע קטן וזעום מאוד. שימו לב למשהו מיוחד שהנער אומר: הוא משתמש במילה וְנָתַתִּי בלשון יחיד, כי הכסף יוצא מהכיס הפרטי שלו, אבל מיד אחר כך הוא מבקש וְהִגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ בלשון רבים, כי התשובה של הנביא נחוצה לשניהם יחד.
אולי תשאלו את עצמכם, איך אפשר להציע סכום כל כך קטן לאדם חשוב וגדול כמו שמואל הנביא? התשובה היא שאדם שלם ורוחני כמו נביא בכלל לא מחפש כסף או מתנות. הנתינה של המטבע הקטן נועדה רק כדי ליצור קשר בין השואל לנביא, ולעזור לנביא להתרכז ולמקד את המחשבה שלו באדם שעומד מולו. למרות שבמקרה של שמואל, הוא אפילו לא היה זקוק לאמצעי הזה כדי להתרכז, כי ה' כבר הודיע לו מראש ששאול עומד להגיע אליו.