גודל החורבן והמפלה מעורר זעזוע פנימי עז, בין אם אלו דברי הנביא המביע השתתפות בצער לְמוֹאָב ובין אם זוהי קינתו של איש מואבי על אסונו. מרוב כאב, מֵעַי המקונן וְקִרְבִּי, הכולל את כל חלל הבטן והאיברים הפנימיים, רועדים ומשמיעים קול יללה. הגוף כולו מדומה לכינור שבו המעיים רוטטים כמיתרים, והבטן משמשת כתיבת תהודה שמתוכה הקולות כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ. זעקת השבר הזו מופנית לְקִיר חָרֶשׂ, היא העיר שאליה הובאו הפצועים מהמערכה והיא משמשת כחלל תהודה המהדהד את צעקות האסון.
ישעיהו, פרק ט״ז, פסוק י״א
עַל־כֵּן֙ מֵעַ֣י לְמוֹאָ֔ב כַּכִּנּ֖וֹר יֶהֱמ֑וּ וְקִרְבִּ֖י לְקִ֥יר חָֽרֶשׂ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.