תארו לעצמכם שאתם מטפחים גינה יפהפייה עם השתילים הכי טובים שיש, אבל פתאום אתם מחליטים לשתול באמצע הגינה צמחי בר שמפריעים לכל שאר הפרחים לגדול. למה שמישהו יעשה דבר כזה? הנביא פונה לעם ישראל ומסביר להם שזה בדיוק מה שהם עשו, רק בחיים שלהם. ה' תמיד שמר עליהם והיה כמו מגדל חזק שמגן עליהם בצרה, אבל במקום להמשיך לסמוך עליו, הם פשוט עזבו אותו.
הוא אומר להם כִּי שָׁכַחַתְּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵךְ, כלומר, הם שכחו לגמרי איך ה' הציל אותם בעבר. הנביא ממשיך ואומר וְצוּר מָעֻזֵּךְ לֹא זָכָרְתְּ. המילה צוּר מתארת משהו חזק מאוד, כמו סלע יציב. העם פשוט לא רצה לזכור שה' הוא המשענת החזקה שלהם גם עכשיו בהווה, אפילו כשהעזרה שלו נמצאת ממש מול העיניים שלהם.
בגלל שהם עזבו את ה', הנביא מסביר להם שכל המאמצים שלהם ייכשלו, והוא משתמש במשל מעולם החקלאות. הוא אומר עַל כֵּן תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים. המילים נִטְעֵי נַעֲמָנִים מתארות שתילים טובים, יפים ונעימים. בהתחלה, עם ישראל היה כמו שתיל טהור ויפה שה' נטע. אבל אז קרה משהו עצוב, וּזְמֹרַת זָר תִּזְרָעֶנּוּ. המילה זְמֹרַת היא ענף של גפן. במקום להמשיך לגדול כצמח טוב, העם לקח ענף זר וגרוע וחיבר אותו לצמח היפה.
למה הנביא מתכוון כשהוא מדבר על ענף זר? הוא מסביר שעם ישראל התחיל ללמוד מנהגים רעים מעמים אחרים, כמו עבודה של אלילים, או שהם התחילו לבקש עזרה מצבאות של עמים אחרים במקום לבטוח בה'. כשלוקחים משהו טהור וקדוש ומערבבים אותו עם משהו זר ולא טוב, זה פשוט לא יכול להצליח.