ישעיהו, פרק כ״א, פסוק ב׳

מראה נבואי המציג חָזוּת קָשָׁה מנבא את מפלתה של ממלכת בבל, או לפי דעה אחרת את חורבן ירושלים. על בבל, שכבשה עמים אחרים באכזריות, חל כעת עקרון של מידה כנגד מידה שבו הַבּוֹגֵד בּוֹגֵד וְהַשּׁוֹדֵד שׁוֹדֵד, תיאור של הפקרות שבה עמים מורדים מבית ואויבים מבחוץ בוזזים אותה. מתוך מהומה זו נשמעת הקריאה עֲלִי עֵילָם צוּרִי מָדַי, המזמינה את ממלכות פרס ומדי לעלות ולשים מצור על בבל. בעקבות המפלה מבטיח ה' כי כׇּל־אַנְחָתָהֿ הִשְׁבַּתִּי, כלומר הוא ישים קץ לאנחה הכללית של העמים שסבלו מהעול הבבלי ואיש לא יצטער על חורבנה. פירוש אחר רואה בסיום זה את דברי מלך בבל, שניסה להשבית את אנחת הפחד של תושביו מפני המצור באמצעות עריכת משתה והתעלמות מהסכנה.