ישעיהו, פרק כ״א, פסוק י״ד

הנביא קורא אל יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא, אזור שליו ושופע מים, לצאת אל פליטי המלחמה הנמלטים למדבר ולהושיט להם עזרה. עליהם לצאת לִקְרַאת צָמֵא ולדאוג כי הֵתָיוּ מָיִם, כלומר יביאו להם שתייה, וכן כי בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד, שיגישו להם מזון כדי להשיב לאותם פליטים חסד על הכנסת האורחים שהם עצמם נהגו להעניק לאחרים בעבר. לעומת קריאה זו לחמלה, יש הרואים בפסוק תוכחה קשה על אכזריותם של תושבי המקום כלפי שיירות הפליטים. לפי פירוש זה, במקום להרוות את הצמאים הם יצאו לקראתם עם מאכלים מלוחים ונאדות ריקים המלאים באוויר, בניגוד מוחלט לחסד שעשה ה' עם אביהם ישמעאל כשהיה גולה וצמא במדבר.