החזון הנבואי מקבל תפנית דרמטית עם ההוראה להציב שומר שיתריע וידווח על ההתרחשויות הקרבות. הצבת הצופה משמשת כאמצעי ספרותי ונבואי שנועד לבנות מתח וציפייה לקראת נפילתה המיועדת של אימפריית בבל.
המילה הַמְצַפֶּה מתארת צופה או שומר המוצב בראש חומה או מגדל [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, משמעותה עמוקה יותר מסתם ראייה; בניגוד לפעלים אחרים המבטאים הסתכלות, השורש צ.פ.ה מעיד על הכנה לראיית העתיד ועל התבוננות בדבר שעדיין אינו נגד העיניים. השימוש בבניין פיעל מוסיף נופך של תקווה והמתנה דרוכה להתרחשותו של האירוע [מלבי"ם].
באשר לזהות הדובר ונמען ההוראה להעמיד את הצופה, קיימות מספר גישות מרכזיות בקרב הפרשנים. גישה אחת מפרשת זאת כתיאור דרמטי של המציאות בבבל. הנביא מדבר מגרונם של שרי בבל המבוהלים, הקוראים זה לזה להציב שומרים כדי לראות אם חילות מדי ופרס מתקרבים [רד"ק, מצודת דוד]. מנגד, יש הטוענים כי הבבלים היו למעשה פרועים ושאננים, ואסונם צפוי לבוא עליהם בפתאומיות. משום כך, ההוראה מופנית לנביא עצמו: עשה אתה באופן נבואי את מה שהבבלים היו אמורים לעשות במציאות אך כשלו בכך [שד"ל].
גישה שנייה מתמקדת במישור הרוחני. ההוראה ניתנת לנביא ישעיהו עצמו, המעמיד את הצופה בתוך מראה הנבואה [אבן עזרא]. אותו צופה עומד וממתין למפלת בבל כדי להעיד על התגשמות דבר ה' ביד נביאיו [מלבי"ם].
רובד נוסף וייחודי קושר את הפסוק לדורות הבאים של הנבואה. על פי פירוש זה, ההוראה אינה מתייחסת לשומר פיזי, אלא לאחד מתלמידיו העתידיים של ישעיהו, הנביא חבקוק. חבקוק עתיד היה לקרוא תיגר על ה' בשל שלוותה הארוכה של בבל, ולהכריז כי יעמוד על משמרתו ויצפה לתשובת האל. לכן, ה' מצווה על ישעיהו להעמיד ולהבטיח לאותו "מצפה" עתידי, כי הוא אכן יזכה לראות במפלתה של בבל ולהגיד את אשר יראה [רש"י].