נבואת הפורענות על שבטי קדר קוצבת זמן מוחלט למפלתם. הגזירה נחתמה דווקא עתה, כִּי בני קדר חטאו בכך שלא עשו חסד [אבן עזרא].
הנביא מכריז כי הפורענות תבוא בְּעוֹד שָׁנָה, כלומר בדיוק בעת תשלום שנה מהיום שבו נאמרה הנבואה [רד"ק, מצודת דוד]. אף שהתאריך ההיסטורי המדויק של אמירת הנבואה והתגשמותה אינו ידוע לנו, יש הסוברים כי היא קשורה לנבואת "משא דומה" שקדמה לה, ומהווה מעין קריאה לבוא בעוד שנה ולראות האם דברי הנביא אכן התקיימו [שד"ל].
הדימוי כִּשְׁנֵי שָׂכִיר בא להמחיש את אופייה של אותה שנה, והפרשנים נחלקו במשמעותו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהדימוי מבטא צמצום ודיוק מוחלט. כשם שפועל שכיר מדקדק וסופר את ימי עבודתו עד לרגע סיום החוזה שלו כדי להשתחרר, כך השנה שנקצבה לקדר תהיה מדויקת, ללא כל תוספת או דחייה. מנגד, יש המפרשים שהדימוי אינו מתייחס לדיוק הזמן אלא לאיכותו; זו תהיה שנה שתרגיש ארוכה, מייגעת וקשה, כפי ששנות עבודתו של השכיר קשות עליו [אבן עזרא].
בסופה של אותה שנה, וְכָלָה כָּל כְּבוֹד קֵדָר. המילה כְּבוֹד בהקשר זה אינה מציינת הדר, אלא ריבוי והמון. כלומר, המחנה העצום ומרבית ההמון של שבטי הערבים בני קדר יושמדו וינחלו מפלה גדולה [מצודת ציון, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. העובדה שהנביא ירמיהו מנבא שוב על חורבן קדר כמאה שנים מאוחר יותר אינה סותרת נבואה זו, שכן ייתכן שכבודם אכן כלה בימי ישעיהו, ולאחר מכן שבו לאיתנם עד שהוכו שנית בידי נבוכדנצר [שד"ל].