תמונה דרמטית ורבת תהפוכות של משתה חגיגי הנקטע באחת על ידי אימת המלחמה עולה מן המילים. דרך רצף של פעלים קצרים ומהירים, משתקף מצב של כאוס ובלבול שבו שמחת ההילולה מתערבבת עם חרדת הקרב.
תחילת הדברים מתארת את ההכנות לסעודה. המילים עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן מכוונות לסידור המאכלים לקראת המשתה [מצודת ציון]. במקביל לכך נאמר צָפֹה הַצָּפִית, ביטוי שזכה למספר הסברים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה להעמדת שומר שישקיף מן המגדל כדי לראות אם גייסות האויב מתקרבים, כאשר המילה "צפית" מתארת את עמדת השמירה עצמה או את הצופה העומד עליה [מצודת דוד, מלבי"ם]. לעומת זאת, על בסיס מדרש חז"ל, יש המפרשים כי הכוונה היא להדלקת המנורה בהיכל המלך לקראת הסעודה [רש"י, רד"ק, אברבנאל].
הפרשנים נחלקו בהבנת הרקע להתרחשות זו. גישה אחת גורסת כי אנשי בבל חיו בפחד מתמיד מפני צבאות מדי ופרס. לכן, אפילו בעיצומו של המשתה, בעודם עוסקים באָכוֹל שָׁתֹה, הם נאלצו להעמיד שומרים ולהיות דרוכים לקריאה הפתאומית לצאת לקרב [מצודת דוד, שטיינזלץ]. לפי גישה זו, הנביא מציג את האירוע כמי שאחז אותו שיגעון, והוא מיטלטל בקיצוניות בין קריאות לשמחה לבין זעקות מלחמה [מלבי"ם].
מנגד, יש הטוענים כי הבבלים היו שקועים לחלוטין בשמחתם ולא פחדו כלל. לפיכך, הדברים אינם מתארים את מה שהתרחש בפועל, אלא מהווים תוכחה לעגנית: בעוד שאתם עורכים שולחנות ואוכלים, היה ראוי יותר שתעמידו צופים ותכינו את שריכם למלחמה [שד"ל]. קריאה שונה לחלוטין מציעה כי ההתרחשות כלל אינה עוסקת בבבל, אלא מתארת את תושבי ירושלים רגע לפני חורבנה על ידי נבוכדנצר. היהודים ישבו לאכול ולשתות מתוך ייאוש, בעוד הצופה שעל החומה ממתין להגעת צבא בבל, עד שלפתע נשמעת הקריאה לצאת ולהילחם [אברבנאל].
הקריאה קוּמוּ הַשָּׂרִים מִשְׁחוּ מָגֵן מתארת את הזעקה הפורצת מתוך האכילה והשתייה. גם כאן נחלקו המפרשים במשמעות הציווי למשוח את המָגֵן. הפירוש הרווח הוא שמדובר בהכנה פיזית של כלי הנשק. מגיני המלחמה באותה תקופה היו עשויים מעור שלוק ומעובד, והיו מושחים אותם בשמן כדי להחליק את פניהם, כך שמכות החרב והחנית של האויב יחליקו מעליהם ולא יבקעו אותם [רש"י, מצודת ציון, רד"ק].
אולם, פרשנים אחרים מציעים הסבר סמלי למילה מָגֵן, ומפרשים אותה ככינוי למלך, שתפקידו להגן על העם. לפי פירוש זה, מכיוון שבלשאצר מלך בבל נהרג באותו לילה ממש, הקריאה "משחו מגן" משמעותה זעקה היסטרית למשוח ולהמליך מלך חדש תחתיו, הלוא הוא דריווש [אבן עזרא, רד"ק, אברבנאל].