ישעיהו, פרק כ״א, פסוק ה׳

תארו לעצמכם שאתם יושבים בסעודה חגיגית ושמחה, ולפתע נשמעת צעקה שקוטעת הכל ומכריחה את כולם לעזוב את האוכל ולמהר אל עמדות השמירה. זה בדיוק המצב המבלבל שמתרחש בבבל. מצד אחד, אנשי בבל מתכוננים למשתה גדול. הם מקיימים עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן, כלומר מסדרים את כל המאכלים לקראת הסעודה. אבל מצד שני, הם חיים בפחד גדול מהאויבים שלהם, ולכן הם עושים צָפֹה הַצָּפִית, שזה אומר להעמיד שומר שישקיף ממגדל גבוה כדי לראות אם צבא האויב מתקרב. בזמן שהם יושבים אל אָכוֹל שָׁתֹה, מגיעה פתאום קריאת האזהרה הפתאומית להפסיק הכל ולצאת להגן על העיר: קוּמוּ הַשָּׂרִים מִשְׁחוּ מָגֵן. באותם ימים, המגנים של החיילים היו עשויים מעור. כדי להתכונן לקרב, החיילים היו צריכים למרוח שמן על המגן שלהם, כלומר לעשות פעולה של מִשְׁחוּ מָגֵן, כדי להפוך אותו לחלק מאוד. בצורה כזו, אם האויב יכה במגן, כלי הנשק שלו פשוט יחליק הלאה ולא יצליח לחדור פנימה ולפגוע בהם.