ישעיהו, פרק כ״א, פסוק ז׳

הצופה הדרוך סורק את האופק וְרָאָה מרחוק רֶכֶב, כלומר בהמות המשמשות לרכיבה, ובהן צֶמֶד, שמשמעותו זוג, של פָּרָשִׁים רכובים על סוסים, וכן רֶכֶב חֲמוֹר וגם רֶכֶב גָּמָל. מראה זה עשוי להעיד על סיירים של צבא גדול ורבגוני המתקרב למקום, או לחלופין לבשר על מפלת בבל דרך שרים הנמלטים בחיפזון על הבהמות הראשונות שמצאו. לאחר שקלט את המראה בעיניו, הצופה מאמץ את אוזניו וְהִקְשִׁיב קֶשֶׁב, כאשר המילה קֶשֶׁב מתארת את קול צעדי הרוכבים הרחוקים. ככל שהם מתקרבים הקול מתחזק לכדי רעש אדיר והמון סואן של רַב־קָשֶׁב, והצופה ממתין בדריכות לדלות את הבשורה הגורלית הנישאת בפיהם.