ישעיהו, פרק כ״א, פסוק ג׳

בעקבות גודל הצרה המתקרבת והקריאה לתקוף, נשמעת זעקה המבטאת חרדה ותגובה גופנית ונפשית קשה לאסון. הדובר הוא הנביא המדבר מגרונם של אנשי בבל, ויש אומרים שהוא נאנח בעצמו מתוך השתתפות בצערם, ועַל כֵּן מורגשת רעדה ורתת כאשר מָלְאוּ מָתְנַי חַלְחָלָה. כאבים עזים תוקפים את הגוף ממש כמו אישה בלידתה, כך שצִירִים אֲחָזוּנִי כְּצִירֵי יוֹלֵדָה, ומרוב פחד נַעֲוֵיתִי, כלומר הגוף מתעקם ומתכופף בעווית המעידה על בלבול וקריסה מוחלטת של כוחות הנפש. עווית זו נובעת מִשְּׁמֹעַ השמועה על הפורענות, והבהלה מתגברת כאשר נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת את האבדון בעיניים, ויש המפרשים כי מרוב פחד האדם משותק לחלוטין ואינו מסוגל לשמוע או לראות כלל.