ישעיהו, פרק כ״ד, פסוק ט״ז

מִכְּנַף הָאָרֶץ, כלומר מקצה העולם או ממקום המקדש, זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ שהן שירי שבח או קולות השמדת הרשעים בעת הגאולה. תוכן השירה הוא צְבִי לַצַּדִּיק, המבשר תקומה, פאר והדר לה' או לשארית העם. למרות בשורת הישועה, הנביא נשבר וזועק וָאֹמַר רָזִי־לִי רָזִי־לִי אֽוֹי לִי, שכן הוא נחשף לסוד הפורענות שתקדים אותה, ובשרו מרזה וכלה מרוב צער. מקור החרדה הוא חזון על שרשרת הרסנית שבה בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ. מעגל שחיתות זה מתאר את אומות העולם שישעבדו את ישראל ויחריבו זו את זו, קריסה מוחלטת של האמון החברתי, או חטאים חמורים של העם כלפי ה'.