צְוָחָה עזה של שבר נשמעת בַּחוּצוֹת, במרחב הציבורי, בין אם משום שהאנשים בוכים עַל הַיַּיִן שחסר להם, ובין אם מפני שהאויב התנפל עליהם לפתע בעיצומו של המשתה. בעקבות כך עָרְבָה כָּל שִׂמְחָה, כלומר שמש השמחה הפנימית שקעה והחשיכה את הלבבות. מכיוון שהשמחה שבלב כבתה, ממילא גָּלָה מְשׂוֹשׂ הָאָרֶץ ונעלם כל ביטוי חיצוני שלה, כדוגמת ריקודים וניגונים שעזבו את הארץ יחד עם ירושלים שגלתה.
ישעיהו, פרק כ״ד, פסוק י״א
צְוָחָ֥ה עַל־הַיַּ֖יִן בַּחוּצ֑וֹת עָֽרְבָה֙ כׇּל־שִׂמְחָ֔ה גָּלָ֖ה מְשׂ֥וֹשׂ הָאָֽרֶץ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.