עשיית הדין האלוהי באומות העולם מתוארת כמהלך הדרגתי ומתמשך של כליאה, המתנה, ולבסוף הכרעה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכתוב עוסק במלכי האדמה ובאומות העולם, שיתאספו יחד אך למעשה יקובצו אל מפלתם.
ברמה הלשונית, המילה אַסִּיר נדרשת על ידי הפרשנים כאילו נכתבה עם כ"ף הדמיון, כלומר "כמו אסיר". בדומה לכך, המילים עַל־בּוֹר ועַל־מַסְגֵּר מתפרשות כ"אל בור" וכ"בתוך מסגר" או מנעול [מצודת ציון, רד"ק, אבן עזרא].
הכתוב מדמה את האומות לאסירים הנאספים אל בור בית הסוהר לשעות הלילה ונסגרים שם [מצודת דוד, רד"ק]. בעוד שחלק מן המפרשים רואים בכך תיאור של כליאה פיזית לזמן בלתי מוגבל המהווה ערעור מתמשך של כוחם [ביאור שטיינזלץ], אחרים מפרשים זאת באופן רוחני או משפטי. יש הרואים בבור ובמסגר רמז לשבעת מדורי הגיהינום המוכנים לחוטאים [רש"י], ויש המסבירים כי האומות ייאספו לירושלים למעין מעצר המתנה לקראת המשפט האלוהי בעניינם, ורק לאחר שיצאו חייבים יוסגרו סופית לבית הכלא [מלבי"ם].
סופו של הפסוק, וּמֵרֹב יָמִים יִפָּקֵדוּ, מעורר מחלוקת לגבי משמעות ה"פקידה" לאחר התקופה הארוכה. גישה אחת גורסת כי מדובר בפקידה לרעה: לאחר ימים רבים, ה' יפקוד ויעניש את האומות על החטאים הרבים שצברו במשך השנים [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. ייתכן גם שהרעה עצמה תימשך ימים רבים, ובזמן זה רק יינתנו להם מנות מחיה בסיסיות בכלאם [אבן עזרא].
מנגד, יש המפרשים את הפקידה דווקא לטובה. לפי קו מחשבה זה, לאחר תקופת מאסר ארוכה שבה יורגלו האומות לשפלות ויפסיקו להרע, ה' יזכור אותם ויאפשר לכל גוי לשוב לממלכתו [רד"ק, שד"ל]. שד"ל אף מוסיף נימוק מוסרי, וטוען כי לא ייתכן שהשופט העליון יחזיק חוטאים במאסר זמן רב בטרם משפט, ולכן הפקידה חייבת להיות לטובה, כגון הבאת ישועה דרך הפלת מלכות בבל ששעבדה אותם.
זווית שונה לחלוטין מציע אביו של הרד"ק [רד"ק], אשר דורש את הפסוק דווקא על עם ישראל. לפי פירוש זה, הבור והמסגר מסמלים את הגלות הארוכה שבה ישראל כלואים בין אומות העולם, וההבטחה היא שלאחר ימים רבים בגלות, ה' ירחם עליהם ויפקוד אותם לגאולה.