הקשר העמוק שבין מוסריות האדם למצבו של עולם הטבע ניצב במוקד הכתוב, כאשר האדמה עצמה מגיבה לחטאי בני האדם ומשנה את סדרי בראשית.
הביטוי וְהָאָרֶץ חָנְפָה מתפרש בשתי דרכים עיקריות. יש הרואים בכך תיאור של השחתה, טומאה וחורבן של הארץ [שד"ל, שטיינזלץ], כאשר חטאי האדם מטביעים את רישומם בטבע ומשנים אותו [מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון צביעות וחנופה. לפי גישה זו, האדמה נוהגת כרמאי שפיו ולבו אינם שווים, שכן היא מצמיחה עשב אך לא תבואה, או שמראה מבחוץ שיבולים יפות אך בתוכן אין גרעיני חיטה [רש"י, מצודת דוד]. כל זה קורה תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ, כלומר בעבור תושביה וכעונש ישיר על מעשיהם [רד"ק, מצודת ציון, מלבי"ם]. הארץ, שניתנה לעם ישראל על תנאי שישמרו את התורה, מתקוממת ונוקמת בהם כאשר הם מפרים תנאי זה [חומת אנך].
הסיבה לעונש מפורטת בשלושה שלבים של הידרדרות רוחנית ומוסרית, כאשר כפילות המילים נועדה לחזק ולהדגיש את חומרת המעשים [מצודת דוד].
תחילה, כִּי עָבְרוּ תוֹרֹת, ביטוי המכוון לעקירה מוחלטת של התורה האלוהית [מלבי"ם]. לשון הרבים "תורות" מרמזת על מעבר על התורה שבכתב ועל התורה שבעל פה [מצודת דוד, חומת אנך], או על חוקי השכל הישר שכל בני האדם אמורים להסכים עליהם [אבן עזרא].
לאחר מכן, חָלְפוּ חֹק, כלומר עברו את גבולות התורה וביטלו את גזרותיה [מצודת דוד, מצודת ציון]. יש המדייקים כי בעוד שהפעל "עברו" מצביע על נטישה קבועה של התורה, הפעל "חלפו" מצביע על ארעיות והחלפה מתמדת של חוקים חברתיים ונימוסיים שהאדם ממציא לעצמו, בניסיון למצוא תחליף לחוק האלוהי [מלבי"ם]. כמו כן, יש המזהים את המילה "חוק" עם חוקי הטבע והבריאה [אבן עזרא].
לבסוף, הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם. גישה אחת מסבירה כי מדובר בברית התורה שקיבלו עליהם ישראל לנצח [רש"י, מצודת דוד, שטיינזלץ], או בברית המילה המהווה תנאי בסיסי לקבלת עול מלכות ה' [חומת אנך]. לעומת זאת, פרשנים אחרים לוקחים את הביטוי לכיוון אוניברסלי, ומסבירים כי מדובר בברית שעליה מושתת קיום העולם. אלו הם החוקים הטבעיים של חברת בני האדם, המאגדים את האנושות בקשר של אחוה ומונעים רציחה וחמס, ובלעדיהם החברה האנושית אינה יכולה להתקיים כלל [שד"ל, אבן עזרא, מלבי"ם].
זווית שונה לחלוטין מציעה כי הכתוב אינו מדבר על עם ישראל אלא עתיד להתרחש על אומות העולם. לפי פירוש זה, העמים חצו את הגבולות המוסריים בשעבוד האכזרי והמוגזם שהטילו על ישראל, ובכך הפרו את ברית האחים הטבעית שהייתה אמורה להיות ביניהם, בדומה לעמים כעמון, מואב ואדום שהתאכזרו לישראל למרות קרבת המשפחה ההיסטורית [רד"ק].