החורבן הצפוי עתיד למחוק לחלוטין את פערי המעמדות בחברה, באמצעות ריקון טוטאלי של הארץ מיושביה ומנכסיה.
הפרשנים מסבירים את משמעות הפעלים הכפולים בפסוק, המדגישים את עוצמת החורבן. המילים הִבּוֹק תִּבּוֹק מבטאות ריקנות מוחלטת, והכוונה היא שהארץ תתרוקן מיושביה שילכו לגלות [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם]. מבחינה דקדוקית, אלו פעלים מהשורשים הכפולים המופיעים בצורת מקור נפעל [אבן עזרא, שד"ל]. המילים וְהִבּוֹז תִּבּוֹז מתייחסות לביזה ושלל של הרכוש [רש"י, מצודת ציון, שטיינזלץ].
מתוך תיאור זה, עולה תמונה של קריסה חברתית וכלכלית. התרוקנות הארץ מיושביה מסבירה מדוע תתבטל ההיררכיה החברתית ולא יהיה עוד הבדל בין אדון לעבד, ואילו ביזת הממון מסבירה מדוע תתבטל חשיבותם של בעלי ההון, שכן כולם ייוותרו דלים ואביונים ללא יתרון של אדם על חברו [מלבי"ם, אבן עזרא, אברבנאל].
החלק השני של הפסוק, כִּי ה' דִּבֶּר אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, בא להדגיש את הוודאות המוחלטת של הפורענות. מכיוון שזו גזרתו של ה', שום אדם אינו יכול להפר אותה והיא תתקיים ללא ספק [רד"ק, מצודת דוד]. יתרה מכך, יש מי שמבאר כי ההדגשה החוזרת על הריקון, שכבר הוזכר בתחילת הפרק, נועדה ללמד על סתימת הגולל. בעוד שהאמירה הראשונה הייתה בגדר גזרה שניתן היה לבטל על ידי חזרה בתשובה, הפסוק הנוכחי מבהיר כי העם לא ישוב מדרכו, ולכן הגזרה תצא אל הפועל באופן סופי [חומת אנך].