הקולות התוססים של בתי המשתה, שהיו מלאים במוזיקה, ריקודים וחגיגות, נדמו לחלוטין. בעבר היו החוגגים מכריזים "הנה ששון ושמחה" [רש"י], אך כעת פסקה כל שמחתם.
הפרשנים מסבירים את המילים שָׁבַת וחָדַל במשמעות של ביטול, עצירה ומניעה, בעוד המילים מְשׂוֹשׂ ועַלִּיזִים מציינות שמחה. השְׁאוֹן מתואר כהמולה, רעש או המיה בלתי שגרתית של החוגגים [מצודת ציון, מלבי"ם]. הפסקת השמחה והנגינה מתרחשת בעיקר בבתי המשתה, במצבים שבהם החוגגים משתכרים [אבן עזרא, רד"ק].
ישנה הבחנה מדויקת בין סוגי הכלים והשמחה המתוארים בפסוק. מְשׂוֹשׂ תֻּפִּים מתייחס לתוף, שהוא כלי נגינה המיוחד לריקודים ולמחולות. ברגע שפסקה נגינת התופים, ממילא חָדַל שְׁאוֹן עַלִּיזִים – אותו רעש, המיה ותנועות ריקוד שהיו עושים האנשים מתוך צחוק ושמחה לצלילי התופים. לעומת זאת, הכתוב מוסיף כי גם שָׁבַת מְשׂוֹשׂ כִּנּוֹר. הכינור, בשונה מן התוף, לא נועד לריקודים אלא כדי לעורר את שמחת הנפש הפנימית, והיו מנגנים בו גם ללא מחול. השתקת הכינור מעידה כי לא רק החגיגות החיצוניות והרועשות בטלו, אלא סרה מן העולם כל שמחה פנימית שהיא [מלבי"ם].