ישעיהו, פרק כ״ד, פסוק ה׳

חטאי האדם מטביעים את רישומם בטבע, וכעונש על מעשיהם וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ, כלומר היא מושחתת ומיטמאת או נוהגת כלפיהם בצביעות ומצמיחה תבואה ריקה. עונש זה בא כִּי עָבְרוּ תוֹרֹת, כאשר בני האדם עוקרים את התורה האלוהית או את חוקי השכל הישר. בנוסף הם חָלְפוּ חֹק, כלומר מבטלים את גזרות התורה ומחליפים אותן בחוקים אנושיים זמניים. שיא ההידרדרות מתרחש כאשר הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם, בין אם מדובר בנטישת ברית התורה הנצחית, בהרס החוקים האוניברסליים המאפשרים את קיום החברה האנושית, או באומות העולם שהפרו את ברית האחים הטבעית בשעבוד אכזרי של עם ישראל.