ישעיהו, פרק כ״ד, פסוק ב׳

זמן החורבן והגלות מביא לקריסה מוחלטת של ההיררכיות, ממעמד ציבורי שבו כָעָם כַּכֹּהֵן, דרך מעמדות הבית שבהם כַּעֶבֶד כַּאדֹנָיו וכן כַּשִּׁפְחָה כַּגְּבִרְתָּהּ, כלומר אדוניתה, ועד להשוואת המעמדות הכלכליים. בתחום המסחר, השוויון בין כַּקּוֹנֶה כַּמּוֹכֵר נוצר משום שאי אפשר לקחת קרקעות לגלות, ולכן שמחת הקונה וצער המוכר נעלמים. גם יחסי הכוחות הכספיים מתבטלים במצב של כַּמַּלְוֶה כַּלֹּוֶה, שכן השובים ממילא מחרימים את הממון והמלווה מבין שכספו היה אובד בכל מקרה. השוויון המוחלט נחתם במילים כַּנֹּשֶׁה כַּאֲשֶׁר נֹשֶׁא בוֹ, כלומר בין תובע החוב למי שחייב לו. בין אם מדובר בהבדל בין הלוואת כסף למוצרים, בין שעת ההלוואה לשעת תביעת החוב, או בהלוואה כנגד משכון, כולם מאבדים את נכסיהם ונותרים שווים בעוניים.