ישעיהו, פרק כ״ד, פסוק י״ז

העולם עתיד להתמלא בצרות תכופות ובאסונות שאין דרך להימלט מהם, כסדרה של מכשולים מתגלגלים מעולם הציד. תחילה מגיע הפַּחַד והבהלה שנועדו להבריח את הניצוד ממקומו, ובעודו נס באימה הוא נופל אל הפַּחַת, שהיא בור עמוק או מקום שקוע. כאשר ינסה להיחלץ משם, תילכד רגלו מיד בפָּח, שהוא רשת או מלכודת הממתינה לו. שרשרת פורענויות זו מופנית כלפי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ, בין אם הכוונה לאומות העולם ששלטו בישראל בגלות ועתידות ליפול, ובין אם זו אזהרה לעם ישראל עצמו על האסונות שיפקדו אותו בשל חטאיו.