ישעיהו, פרק מ״ג, פסוק כ״ח

בעקבות חטאי העם וכפיות הטובה שלהם, ה' מסיר את הקדושה מאותם שָׂרֵי קֹדֶשׁ, שהם הכוהנים והלוויים המשרתים במקדש, או המנהיגים הצדיקים שנספים בעוון הדור. פעולה זו של וַאֲחַלֵּל, בין אם היא עונש מוחלט שהתרחש בעבר, מצב מתמשך או איום תיאורטי בלבד, מלווה במסירת העם לאויב. ה' מצהיר וְאֶתְּנָה לַחֵרֶם יַעֲקֹב, כלומר ימסור אותם לשממון, חורבן והרג. בעקבות זאת יהפוך וְיִשְׂרָאֵל לְגִדּוּפִים, לחרפה ועלבון מפי הגויים. מכיוון שהשם ישראל מייצג את מדרגתם הרוחנית הגבוהה, השפלתם אינה ביזיון רגיל אלא פגיעה בקודש וחילול השם.