ישעיהו, פרק מ״ג, פסוק כ״ג

הימנעות העם מהקרבה לה', בין אם בשל סגירת המקדש, היציאה לגלות או פנייה לעבודה זרה, חושפת את תפיסתם השגויה לגבי מטרת הקורבנות. ה' מדגיש כי כאשר לֹא הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ ועם וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי, הדבר אינו פוגע בו, שכן אין לו כל צורך בדם הבהמות ותכלית ההקרבה היא אך ורק לכפר על האדם החוטא. יתרה מכך, מעולם לא הייתה כוונה להכביד על העם במלאכה קשה או במאמץ מתמשך, ולכן לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה, שהיא קורבן נדבה זול המורכב מקומץ סולת, וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה, שהיא בושם זך המונח עליה. לחלופין, מאחר שהעם ממילא זנח את עבודת המקדש, הרי שה' כלל לא היה הגורם לטרחה או לעייפות שלהם.