ה' מבטיח לעמו ישועה עתידית כה עוצמתית וחסרת תקדים, עד שהיא תגמד ותשכיח את כל הנסים שאירעו בעבר [ביאור שטיינזלץ]. הבטחה זו נושאת אופי של פליאה עצומה, שתתרחש בפתאומיות ותהיה גלויה וברורה לכל.
ההכרזה הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה מתייחסת לנס פלאי שלא נעשה מעולם [מצודת דוד]. קיימת מחלוקת לאיזו תקופה מכוונת נבואה זו: יש הסבורים כי מדובר על מפלת בבל והצלתם הייחודית של ישראל מתוכה [אבן עזרא], בעוד אחרים מדגישים כי מדובר על קיבוץ הגלויות העתידי והשלם [רד"ק].
לגבי התזמון, המילים עַתָּה תִצְמָח מורות על כך שהישועה קרובה לבוא, בתנאי שהעם ישוב בתשובה. הנביא מתבטא בלשון הווה כאילו הדבר קורה עכשיו, כדי לטעת ביטחון מוחלט בלב השומעים שירגישו כאילו הם רואים את הגאולה מתרחשת מול עיניהם [רד"ק, שד"ל]. השימוש בפועל הקשור לצמיחה בא ללמד על אופן הופעתה של הגאולה – היא תתרחש בפתאומיות גמורה, כצמח הבוקע ועולה מן הקרקע מבלי שאיש ציפה לכך מראש [שד"ל].
השאלה הרטורית הֲלוֹא תֵּדָעוּהָ זוכה למספר התייחסויות בקרב הפרשנים. גישה אחת מסבירה כי הידיעה מבוססת על העבר – עם ישראל אמור להכיר את הישועה הזו מכיוון שהיא כבר נכתבה והובטחה בתורת משה [מצודת דוד, רד"ק]. רד"ק אף מוכיח מכך שהנבואה לא התקיימה במלואה בשיבת ציון מבבל, שכן אז לא שבו כל השבטים ולא הייתה חזרה שלמה בתשובה כפי שהובטח בתורה, ולכן מדובר בידיעה של גאולה עתידית. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת את ה"ידיעה" כהכרה חושית ומיידית. בזמן הגאולה, כולם יכירו בבירור שזוהי פעולה חדשה מאת ה' [שד"ל]. בניגוד להבנה שכלית שניתן להטיל בה ספק, הישועה תהיה מוחשית וברורה לחושים, כך שלא יישאר כל מקום לספקות [מלבי"ם].
הפסוק נחתם בהבטחה כפולה: אַף אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בִּישִׁמוֹן נְהָרוֹת. המילה "אף" מדגישה כי ה' יוסיף פליאה עצומה על גבי הנסים המוכרים [רד"ק]. המילה בִּישִׁמוֹן מתארת מקום של שממה ומדבר [מצודת ציון, רד"ק].
רוב הפרשנים מבינים הבטחה זו כפשוטה: ה' יכין דרך נוחה לשבי הגולה ויבקע עבורם נהרות של מים במדבר כדי לרוות את צימאונם בדרכם חזרה לציון [מצודת דוד, אבן עזרא]. המלבי"ם מוסיף תיאור ציורי ולפיו שפעת המים תהיה כה גדולה, עד שייראה כאילו המקום היה שמם מבני אדם רק בגלל ריבוי הנהרות שמנעו מעבר. מנגד, יש המפרשים תיאור זה כמשל לישועה פלאית: כשם שהיציאה ממצרים לוותה בנסים במדבר, כך גם גאולת בבל תהיה פלאית, כאשר מלך נכרי יפיל לפתע את האימפריה הבבלית החזקה וישחרר את ישראל [שד"ל].